אני מאמין בחינוך
נתבקשתי לכתוב מסמך אשר מציג באופן כללי את "האני מאמין" הפרטי שלי בנוגע לחינוך. חשוב לי לפתוח בהסתייגות קלה מהמילה "מאמין" על משמעותה והטיותיה השונות. אמונה היא מערכת יחסים וזיקה כלפי נושא מסויים המבוססת על אי ידיעה. כאשר אדם מאמין בדבר מסוים, פירוש הדבר שהוא מתייחס אל העניין כעשוי להיות בלתי מושג, נתפס או מובן.
מאמינים רבים נעים על הציר שבין חוסר רצון להעמיק, להבין ולהכיר את העניין שבו הם מאמינים, מתוך תקווה כי מה שסיפרו להם אודותיו אכן נכון, לבין מצב תודעתי של אמונה כאידיאל בפני עצמו. אלו מסוג הדברים שאינטואיציה אישית מביאה לכדי רמה גבוהה, מצד שני הדרכת הורים לא ממש מסייעת לפתח את הנושא הזה. להבנתי, אמונה יכולה להיות כלי הערכתי בתהליך התפתחותי בדרך שבין אי ידיעה לידיעה הולכת וגוברת, אשר מגיעה מתוך תהליך העמקה סביב הנושא. הפתיח "המתפלצן" נועד על מנת להוות הקדמה לדעתי הפרטית ובאמת שהדברים נכתבים בהסתייגות ובידיעה שזוהי רק נקודת מבט אישית שלי ומבחינתי רב הנסתר על הגלוי.
לראייתי, צריך תחום החינוך, כפי שאני מכיר אותו לעבור תהליך של אתגור מערך האמונות. אנשים רבים המהווים חלק מן הפלטפורמה החינוכית, משדרים קבעון מחשבתי, חוסר רצון להתגמש, להבין אחר ושונה ובעיקר אינם נמצאים בתהליך של הערכת מצב מתמדת אשר צריכה להניב שינויים בגישה או באסטרטגיה מפעם לפעם.הורים רבים מידי מאמינים כי מה שחשוב הוא כיצד יראו חדרי תינוקות או כמה פעמים יטוסו הילדים לחו"ל. הדרכת הורים הפכה בעידן הנוכחי לכלי חשוב מאד.
להבנתי צריכים גם המחנכים וגם המחונכים, לצאת תמיד מתוך נקודת ההנחה שגם למשפטים הכי חד משמעיים ניתן להוסיף סימן שאלה וכל הצדדים יודעים כי המערכת נותנת את כל הלגיטימציה לא לקבל דברים כמובנים מאליהם. בתנאים כאלה אני סבור שגם מעגלים של אנשים שאינם תואמים מערכות במובן הקלאסי שלהן, יוכלו למצוא את מקומם מבלי להחשב חריגים, חלשים או מרדנים.
מערכת חינוכית צריכה לחנך לערכים כברירת מחדל ראשונה, ערכים שאינם חלק מתכנית לימודים, אין עליהם ציונים ואין שום מדדים אשר משווים אדם אחד למשנהו. המורה במסגרת חינוכית צריך להכיר את המחויבות הכללית של המערכת לכוון בני אדם צעירים להתפתחות , להכיר להם מנגנונים מנטליים הקיימים בהם ולאפשר להם לדעת כי ביכולתם להשיג הישגים אישיים מתוך מודעות הולכת וגוברת לעצמם ולסביבתם.
ברמת התכנים וההתייחסות לחומרי לימודים, אני סבור שהשאיפה צריכה להיות מערכת חינוכית שיודעת החל מן היום הראשון לכוון את התלמיד בעדינות אל עולם התכנים שלו ולקדם את התלמיד לפתח איכויות טבעיות עבורו. במקביל חשובה חשיפה עדינה גם אל עולמות שונים, אך מתוך שאיפה להכיר ולעניין ולא מתוך כפייה. לכן, המפתח לתהליכים הללו טמונים בהכשרת המורה וביכולת הכוונון שלו את התלמיד הצעיר. בכל מערכת חינוכית צריך שיהיה את הידע כיצד לנהוג בתלמיד שהדרך והמסלול שלו נראים ברורים ובהירים וכיצד יש לנהוג בתלמיד שעדיין איננו מגובש והאיכויות שלו קשות יותר לזיהוי.
מאמינים רבים נעים על הציר שבין חוסר רצון להעמיק, להבין ולהכיר את העניין שבו הם מאמינים, מתוך תקווה כי מה שסיפרו להם אודותיו אכן נכון, לבין מצב תודעתי של אמונה כאידיאל בפני עצמו. אלו מסוג הדברים שאינטואיציה אישית מביאה לכדי רמה גבוהה, מצד שני הדרכת הורים לא ממש מסייעת לפתח את הנושא הזה. להבנתי, אמונה יכולה להיות כלי הערכתי בתהליך התפתחותי בדרך שבין אי ידיעה לידיעה הולכת וגוברת, אשר מגיעה מתוך תהליך העמקה סביב הנושא. הפתיח "המתפלצן" נועד על מנת להוות הקדמה לדעתי הפרטית ובאמת שהדברים נכתבים בהסתייגות ובידיעה שזוהי רק נקודת מבט אישית שלי ומבחינתי רב הנסתר על הגלוי.
לראייתי, צריך תחום החינוך, כפי שאני מכיר אותו לעבור תהליך של אתגור מערך האמונות. אנשים רבים המהווים חלק מן הפלטפורמה החינוכית, משדרים קבעון מחשבתי, חוסר רצון להתגמש, להבין אחר ושונה ובעיקר אינם נמצאים בתהליך של הערכת מצב מתמדת אשר צריכה להניב שינויים בגישה או באסטרטגיה מפעם לפעם.הורים רבים מידי מאמינים כי מה שחשוב הוא כיצד יראו חדרי תינוקות או כמה פעמים יטוסו הילדים לחו"ל. הדרכת הורים הפכה בעידן הנוכחי לכלי חשוב מאד.
להבנתי צריכים גם המחנכים וגם המחונכים, לצאת תמיד מתוך נקודת ההנחה שגם למשפטים הכי חד משמעיים ניתן להוסיף סימן שאלה וכל הצדדים יודעים כי המערכת נותנת את כל הלגיטימציה לא לקבל דברים כמובנים מאליהם. בתנאים כאלה אני סבור שגם מעגלים של אנשים שאינם תואמים מערכות במובן הקלאסי שלהן, יוכלו למצוא את מקומם מבלי להחשב חריגים, חלשים או מרדנים.
מערכת חינוכית צריכה לחנך לערכים כברירת מחדל ראשונה, ערכים שאינם חלק מתכנית לימודים, אין עליהם ציונים ואין שום מדדים אשר משווים אדם אחד למשנהו. המורה במסגרת חינוכית צריך להכיר את המחויבות הכללית של המערכת לכוון בני אדם צעירים להתפתחות , להכיר להם מנגנונים מנטליים הקיימים בהם ולאפשר להם לדעת כי ביכולתם להשיג הישגים אישיים מתוך מודעות הולכת וגוברת לעצמם ולסביבתם.
ברמת התכנים וההתייחסות לחומרי לימודים, אני סבור שהשאיפה צריכה להיות מערכת חינוכית שיודעת החל מן היום הראשון לכוון את התלמיד בעדינות אל עולם התכנים שלו ולקדם את התלמיד לפתח איכויות טבעיות עבורו. במקביל חשובה חשיפה עדינה גם אל עולמות שונים, אך מתוך שאיפה להכיר ולעניין ולא מתוך כפייה. לכן, המפתח לתהליכים הללו טמונים בהכשרת המורה וביכולת הכוונון שלו את התלמיד הצעיר. בכל מערכת חינוכית צריך שיהיה את הידע כיצד לנהוג בתלמיד שהדרך והמסלול שלו נראים ברורים ובהירים וכיצד יש לנהוג בתלמיד שעדיין איננו מגובש והאיכויות שלו קשות יותר לזיהוי.